עלים רבים

עלים רבים
ודאי נושרים שם
ברחבה
ליד הבית
אותו ירח
אותה שמש
עולה ויורדת
לעיתים כמו אז
אותו חיוך נדיר
אותו מבט יקר מפז
אותן פנים חתומות לרוב
שאומרות הכול
ממשיכות לשמור בקנאות אופיינית
על סודן
על מימיהן
ואני צמא
כשאבוא יפרחו לי ודאי
שושנים לצד הדרך
שלא נשתלו מעולם
צבעים שלא ראיתי
ולא אראה
כשאחזור בוודאי תהיי שם
מקנא באווזים על הנהר
אדונים לרוחות
עף איתם
טווי החולות
עדים נעלמים
עדים חרשים
זעקת כאב נשמעה
רק כשהיה מאוחר
קווי גבולות דוממים
עדיין לא תמו כנראה
דמדומי ליל
לא נוגן עוד תו אחרון
וילד אחד עוד שואל
האם תפקח לבך
להקשיב