עוד מעט שקיעה

עוד מעט שקיעה
אדום של החיים שאחרי
כחול של קיץ זורח
מתוך עיניו המקומטות של העולם
בועה מתפוצצת
זורקת אותי
חירש ועיוור
בוער כמו שיר
הדרך קצרה
בשביל קו עקום
אני משתהה על חוף
בטח אפשר אחרת
תנו סיכוי
כזכוכית המגדלת
לאותיות האילמות
לא בטוח במילים
אם אינן באות
אין סיבה למשוך אותן
מעומק משכנן
לא בגדתי בך ובעצמי
רוצה לזכור
קולות שלא שמעתי
חתול שחור מילל לירח
אני נוהג להביט בו
כראי המים בנהר המתקפל
חלק וברור כסופת גשם
קופץ בגמישות
חומקת אש
מגג לגג
כמו רק צללית על קיר