"הדף הירוק" 17.7.03

מסע אין בו מרחקים

נהר שניר, בשקט אפתח, שירים, הוצאת הקיבוץ
המאוחד

נהר שניר הוא משורד צעיר. אולי צעיר מאור אבל יש לו איכויות שאינך
תלויות בגיל, אלא ביכולת המיוחדת, שבשנים האחרונוח, בכל 2,600 השנים
האחדונות, פחות או יותר, אנו מתקשים למצוא ליכולת הזו את השם הנכון
וקוראים לה מתת-אלים, זו היכולת לברוא אומנות.

הוא כותב שירים ליריים. כל שיר שלו הוא מעין טיול כתוך תמונה אישית מאוד ואוניברסלית מאוד. מתוך מבט שמשקיף מהחלון של התמונה אל מרחבים אחרים של זמן ושל מקום. השירים שלו כתובים ברור שהוא אחרי הדור של עמיחי, אין בהם משפטים שכוללים "כמו" "כאילו" ואין בהם התנערות מרגש או רגשנות. יש בהט לפעמים תזכורות למוטיבים תנכיים ובעיקר יש בהם קפיצות בין תמונה אחת לאחרת בטבעיות כה זורמת שכמעט שלא חשים במעברים שבין האספקלריות. "אני שב אל אלבום התמונות הישן" נאמר בשורה הראשונה של השיר בעמ' 72, "כשהחסידות כבר במקום אחר", אומרת השורה השניה, "מצחי זקן בשלושים שגה" אומרת השורה השלישית, "מהחלון הסגור", וכך הלאה..

בתוך כל קסם החיבורים הזה נוצרת שירה ברורה ומלאת סוד בלתי מפוענת  סוד השירה שלו הוא מדוייק. ממוקר במילים שאינן מזייפות, גם אם הן
לעיתים (לעיתים רחוקות) נוגעות במילים שחוקות. הדימויים שלו הם קונקרטים, ממשיים, הם בעצם לא דימויים אלא תמונתיים, מה שנקרא בלשון החכמים "שירה פיגורטיבית". אך דומה לי שנעשה עוול לשירה שלו אם נקרא לה בביטוי אקדמי כלשהו, כי היא תאבד כך מהחופש המלא והתמימות השלמה של כתיבתו.

בדימויים של שניר, יש זרם מרוכז, ובתוך הריכוז יש עוצמות קשות, סוחפות, מטלטלות בין חושך נורא שמאיים עליהן ובין תקווה עצומה למשהו אחר, בין איזו אמונה נואשת באור שיציץ מתוך החושך, תקווה סיזיפית ואנושית שמדברת אל כל אחד.

"אם אפשר היה להזכיר על כריכת ספר את שמות כל קוראיו, היה צדק רב יותר בעולם, הרי כל קורא מקנה לספר משמעות שונה וייחודית משלו וכמו
כותב אותו מבראשית", כותב שניר בעטיפת הספר. מילים שאחרים אמרן
אותן אולי כבר לפניו, ואם לא קוראים בשירה שלו הן לא מביעות את גדולת הענווה הנדרשת כדי לאמר אותן באמת מתוך עומק הנשמה.

איש חלומות אני, הוא אומר באחד השירים, "כאחרון התוים/קורא לך/לבוא
אל מסע/שאין בו מרחקים.." וכל שהשיר ממשיך הוא מסתגר יותר בנקודה
פנימית עם האישה שהוא קורא לה, שיר שאינו מיפה את החושך הסוגר עליו
ואת עצם הקריאה לנמענת, לקוראה, לקורא לבוא אתו אל הלחישה החיה
בתוך שקט של גלים אלמים.
מומלץ.